מאמרים
1) האמת על אודות התרגום
2) הקוד האתי של המתרגם
3) בעיות בתרגום מחזות תיאטרון
4) דיוק הלשון ומילים טעונות (ראה גם תקציר להלן)
5) תרגום בארבע ידיים (ראה גם תקציר להלן)
6) תרגום מילים ומטבעות לשון יהודיים, (מצגת להרצאה שניתנה בכנס המתרגמימים בירושלים בפברואר 2011) ראה גם תקציר
7) לתרגם בן גוריון, (מצגת להרצאה שניתנה בכנס המתרגמימים בירושלים בפברואר2012) . ראה גם תקציר 
8) בחירת שם לעסק
9) בין עריכה תרגום וכתיבה (מצגת להרצאה שניתנה בכנס המתרגמימים בהרצליה בפברואר2014) .


3) בעיות בתרגום מחזות תיאטרון (תקציר הרצאה שניתנה ע"י פביאן ברגמן בכנס אגודת המתרגמים בירושלים ב-2008)
 ההרצאה תעסוק בקשיים ובאתגרים המיוחדים המחויבים ממדיום התיאטרון. נעמוד על קשיים מסוימים הנובעים מהצורך להשתמש בשפה "טבעית" מדוברת, אך לעיתים לא פשוטה. כך למשל כשמדובר על אירועים, מנהגים או מושגים השייכים להקשר יהודי או ישראלי, ודורשים הסבר כשמועברים לשפה אחרת. כך גם כדי להמחיש את המעברים בין משלבי שפה שונים: בין שפת שיחת מבוגרים, שפת ילדים, שפת תפילה או שירה. כמו כן, נתמקד גם בסוגית תרגום שירה או קטעים מושרים במחזות תיאטרון. 
 נעמוד על הקשיים האלה, בצורך לזהותם ובאתגר (ובהנאה) שיש במציאת פתרונות בשפת היעד. נעלה את השאלה אם, או עד כמה, מותר "לחרוג" מתרגום נאמן למען השגת מטרה אחרת, ועד כמה הצורך או הרצון לשמור על "רוח המחזה" או "האווירה הישראלית" מאפשר לנו לוותר על מושג "משלנו", ולהשתמש במושגים הקשורים בתרבות אחרת והנטועים בהקשר זר.
 אתמקד במספר מחזות ישראליים מקוריים שתרגמתי מעברית לצרפתית. המחזות הם : סינית אני מדברת אליך מאת סביון ליברכט, מומיק מאת דויד גרוסמן, ריגוש מאת הילל מיטלפונקט וסתיו ימים ורצח יצחק מאת מוטי לרנר.
 ההרצאה תעסוק גם ברמה הכללית של בעייתיות תרגום מחזות, וגם תעלה בעיות והצעת פתרונות ספציפיים לתרגום מעברית לצרפתית.
 
 תרגום מחזות מעמיד את המתרגם בפני קשיים ואתגרים מיוחדים, המחויבים ממדיום התיאטרון.
 מחזה נועד קודם כל ככדי שבמאי יעלה אותו על במה, וקהל צופים יראה את ההצגה. ועל הבמה, הטקסט אינו אלא אחד המרכיבים של ההצגה, ולא תמיד החשוב ביותר.
§        It is the shape that matters , אמר בקט. שפת התיאטרון אינה הדיאלוגים בלבד. לעיתים הטקסט (למשל אצל בקט, יונסקו, חנוך לוין ורבים אחרים) הוא טקסט חסר, מלא לקונות (non-dits), יש משמעות עצומה לאורך המרווחים, לאורך המילים, למקצב, לצליל – כל מה שאפשר לקרוא לו מוסיקה ואינו מילולי - עומד במרכז השפה, ואילו הנאמר המפורש – חשיבותו מוגבלת, ולרוב משנית.
 
§        יתר על כן, מדובר לא רק ביחס בין הנאמר והלא נאמר בטקסט המילולי : מדובר בשפה שירית של תיאטרון, ביחסים שבין כל שאר הרכיבים התיאטרוניים: התאורה, העיצוב הבימתי, התנועה, התפאורה, התלבושות, המשליכים זה על זה, ותומכים זה בזה על דרך החיזוק או על דרך האירוניה המנגידה, וכן הלאה וכן הלאה. יש אפילו (אצל בקט) מחזות ללא מילים כלל, שיש בהם רק הוראות במה – וגם הם שפה. המודעות לקשרים בין כל הרכיבים, הפרשנות של בחירתם ושל מה שביניהם, הערנות והקשב למה שאומרת המוסיקה של הטקסט: הקצב שלה, המהירות או האטיות, החזרה או הקיטוע, והטון – האם הוא אירוני או ישיר, סרקסטי או רגשני – כל אלה הם באחריותו של המתרגם.
 אף שחובה על מתרגם מחזה להיות ער לאותם דברים , הוא בכל זאת צריך – כמו כל מתרגם אחר - לתרגם טקסט כתוב, וכאן הוא ניצב בפני קושי נוסף. אם אמנם אנשים באים "לראות" מחזה, הטקסט לא מגיע אל הקהל, אלא בהשמעה, דרך השחקנים. הם שמעבירים את המחזה לקהל, עם שאר מרכיבי השפה התיאטרונית. אם בקריאת ספר מתורגם, או כל טקסט שקוראים אותו, המתרגם הוא הצינור המעביר את דברי המחבר לקורא, בתיאטרון, בין הצופה לטקסט המחזה בגרסתו המקורית, עומד מתווך נוסף, השחקן. והשחקנים הם שמעבירים את המסר כשהם אומרים על הבמה את מה שהעביר להם המתרגם. לכן, הבמאי והשחקנים יכולים להזדקק לקשר ישיר עם המתרגם לגבי הגיית מילים (למשל מושגים מושאלים משפה אחרת – במקרה של מחזה ישראלי מתורגם, התעתיק של מילים עבריות אינו תמיד ברור כידוע לדוברי שפות אירופיות; או לפעמים שחקן יכול לומר בחזרות כי הוא אינו מסוגל להגות מילה מסוימת והמתרגם צריך למצוא לה תחליף).
והצופה שומע את הטקסט פעם אחת בלבד, והוא אינו יכול לחזור על משפט שלא הבין או לעלעל בטקסט ולבדוק משהו שנאמר קודם. (מכאן חשיבות הדיקציה).
 נוסף לכך, כדי שההצגה תהיה אמינה, על הדמויות שמדברות על הבמה להשתמש בשפה "טבעית", מדוברת, קולחת, מובנת, שפה "פשוטה" - ששיכולה בכל זאת להיות שפה גבוהה, ואף פיוטית (בקט, חנוך לוין). אך לעיתים מה שמובן בתרבות מסוימת, אינו כה פשוט בתרבות אחרת. אין בתיאטרון מקום להערות הנהרה (footnotes, glossaire). אי אפשר (כמו בספר) להסביר מושגים שאינם מוכרים לצופים. כך למשל כשמדובר על אירועים, מנהגים או מושגים השייכים להקשר יהודי או ישראלי, ודורשים הסבר כשמועברים לשפה אחרת. מכאן שהטקסט חייב להיות ברור ו"קליט" לקהל היושב באולם, גם אם הוא כולל מושגים תלויי תרבות.
 Ex  ענינים תלויי תרבות
¹        הילד מומיק מזכיר שם של תוכנית ברדיו שהוא "מושג"
•      כשהילד מומיק, ילד ישראלי בשנות החמישים, נוקב בתאריך עברי  ולועזי, יש לכך משמעות, התייחסות לכפל העולמות.
¹      סינית אני מדברת אליך - מנהגי השבעה
¹      ריגוש - המסעדן הצרפתי HENRI, שמות המנות, ההתעלמות המכוונת מחוקי הכשרות, השימוש באנגלית = סנוביות ישראלית המאפיינת את הדמויות.       
  
עד כמה, מותר "לחרוג" מתרגום נאמן למען השגת מטרה אחרת, ועד כמה הצורך או הרצון לשמור על "רוח המחזה" או "האווירה הישראלית" – במקרה של תרגום מעברית לשפה אחרת - מאפשר לנו לוותר על מושג "משלנו", ולהשתמש במושגים הקשורים בתרבות אחרת.      
ביטויי גזענות
¹       מומיק משתמש במילה "שווארצה". כיצד לתרגם ביטוי זה ? על פי המילון  Petit Robert =
moricaud,• 1583; nom de chien XVe; de more, maure, ¨ Fam. Qui a le teint très brun, basané. Þ noiraud.  
à N. Personne au teint très brun, et spécialt (terme raciste) Homme, femme de couleur. « tes cheveux frisés et ton teint de moricaud » )
 ¹   סינית אני מדברת אליך , - " הוספתי בבתרגום לצרפתית את המילה "émigrés",שהרי בכל מקום מהגרים סובלים מגזענות. על פי המילון  Petit Robert =
 Personne qui s'est expatriée pour des raisons politiques, économiques, etc., par rapport à son pays. Þ exilé, expatrié. Émigré politique. Les émigrés sont aussi des immigrants. Þ migrant. — Adj. Travailleurs émigrés
 ¹     רח' המרד   rue  de la Fronde . על פי המילון  Petit Robert : 
fronde :de fonde, flondre; lat. pop. °fundula, class. funda 
La fronde : ¨ Arme de jet utilisant la force centrifuge, formée d'une poche de cuir suspendue par deux cordes et contenant un projectile (balle ou pierre). Faire tournoyer une fronde. Lancer une pierre avec une fronde. .( מזכיר את דויד המלך, מה שמשאיר אותנו בהקשר ארצישראלי )
 1¨ Nom donné à la sédition qui éclata contre Mazarin et la reine mère Régente Anne d'Autriche, sous la minorité de Louis XIV. Couplets satiriques chantés pendant la Fronde. Þ mazarinade. — Par ext. Le parti des insurgés.  
2¨ Fig. Un esprit de fronde, un vent de fronde, de révolte.
  
¹     במחזה אותלו שהועלה בתיאטרון החאן, : "הערבי" = MAURE
Petit Robert = maure ou vx more [mCY] n. et adj. 
• 1636, - fin XIIIe; mor XIIe; du lat. Maurus « Africain » 
1¨ Hist. Habitant de l'ancienne Mauretania, région du nord de l'Afrique. Numides et Maures de l'époque romaine. Þ berbère. — Au Moyen Âge, Conquérant musulman de l'Espagne. Les invasions des Maures.  
à Adj. Les conquêtes maures. L'art maure. Þ mauresque. Mod. Café maure. Bain maure. Þ hammam.  
2¨ Vx ou hist. De Mauritanie, région d'Afrique occidentale. — (Dans des expressions) « Othello ou le Maure de Venise », drame de Shakespeare. — Tête-de-Maure (voir ce mot).  
מה אפשר ללמוד מאנשי תיאטרון (במאים /מחזאים) לגבי תרגום /עיבוד
-        על אלוני / מתרגם
-        מחזאים שהם מתרגמים אחרים
-        ואף מחזאים מתרגמים.
למשל :   בקט. בנוסף לכל הקשיים שבקט מציב בפני מתרגמו, הוא עצמו תרגם את עצמו מצרפתית לאנגלית ולהיפך. והתרגומים שלו הם שכתובים של עצמו, ולפעמים יש בהם שינויים משמעותיים. הרבה נכתב על ההבדלים בין הטקסטים האלה, בין בקט הצרפתי, המשעשע וההומוריסטי, לבקט האנגלי-האירי – הסרקסטי, הכאוב, המר: הבדלים במזג, בהומור, במרחק הרגשי ועוד כהנה וכהנה. מה יעשה המתרגם ? באיזה מן הטקסטים הוא יבחר בתור המקור שלו? כך או אחרת, וגם כאשר בעלי הזכויות כופים עליו לתרגם ממקור זה או אחר, הוא אינו פטור מהשוואה – שלעתים, אגב, גם יכולה לעזור לו להבנת הטקסט ובפתרונות תרגומיים.
 לפעמים הכרח לשנות את הקונטקסט על פי הטקסט עצמו
¹               ב"סינית, אני מדברת אליך" -   צרפתית = שפה של זונות !בתרגום לצרפתית : אנגלית= שפה של סוטים                  
  כששמעשה התרגום  (במחזה זה, תרגום לצרפתית) חלק של הדיאלוג, יש צורך לשנות את הטקסט.
 לפעמים, העתקת העלילה ונטיעתה בקונטקסט המקומי (במקרה זה - כל מקום - מוסיף מימד נוסף. (ה-REVISOR של גוגול)
 ¹        סתיו ימיו –  חשוב להבין איפה ומתי מתרחשת העלילה. תרגום מושגים השגורים בפיהם של "חלוצים"
      שירה שאינה שירה גבוהה
  שירה
יש שירה בתיאטרון : המקהלה בתיאטרון יווני, מחזאים שהם משוררים (כמו לורקה), דיאלוגים שהם שירה (בקט, אנויי, יונסקו, ג'ירודו וכו' ; אלוני, לוין) או קטעי שירה ממש כמו אצל מוטי לרנר.
לדעתי, יש תמיד רובד שירי בתיאטרון (שמחפש משהו מעבר ל"בידור" או לאקטואליה).
 מוטי לרנר
 ¹     רצח יצחק–  לשון פיוטית: אנחנו המתים החים
 ¹      רצח יצחק–    שירה של שולמית . היה לי קושי רגשי בזמן התרגום.  סיפר לי מוטי לרנר שהעלו את המחזה בגרמניה והשמיטו את הקטע כי היה בוטה מדי בעיניהם.
 לעיתים, אצל מחזאים גדולים (כמו חנוך לוין או בקט) יש פיוטי מבלי להתפייט, הם משילים כל יפיוף, ובוחרים את העירום האכזרי על כל כיסוי מרכך, לרוב הם מעדיפים את ההחסרה המדוברת על המשפט המלא התקני. 
התיאטרון של מוטי לרנר (על כל פנים שני המחזות שתרגמתי), כמו של בקט, לורקה וכו' – הוא לא ריאליסטי, לא נטורליסטי, לא דוקומנטרי – הוא שפה שירית ביסודה, סמלית במובן הרחב, רבת רבדים, מתוחכמת ביותר. הטקסטים שלו לא באים לשקף את המציאות – כי הם עוסקים בפנימיות האדם ולא בפני השטח. הם לא באים לדווח, כי הם אינם עיתונות. הם לא נועדו לשעשע כי הם אינם בידור. בקצרה, הם לא באים לטייח או לשטח את האמת על חיינו, כי אם לחשוף את השאלות הגדולות הנוגעות לקהל היושב באולם : מי אנחנו, לשם מה אנחנו כאן , לאן אנחנו הולכים ולמה מחייבת אותנו שותפות הגורל שלנו. שאלות מורכבות אינן ניתנות לניסוח, אלא בשפה מורכבת, הדורשת מקהל הצופים ריכוז יצירתי, ובעיקר התעמתות עם האמת על עצמם ועל חייהם.
 
קושי נוסף הניצב לפתחו של מתרגם מחזאים פיוטיים (בקט לוין, לרנר) הוא בעיית ההרמזים.
אצל בקט ,ההרמזים הם לתנ"ך, לברית החדשה, למילטון, לשייקספיר, לפילוסופים היווניים והמודרניים, הרמזים גלויים וסמויים, לעתים קרובות מסורסים בכוונת תחילה, מקוטעים, מעוותים, חסרים, מכוסים ומוסווים – אבל קיימים. לא תמיד קל לזהות אותם, אבל המתרגם גם חייב להיות ער להם, כדי להבין את כוונת הטקסט, את הטון שלו, את הדימויים שלו.
 ¹     חנוך לוין, מלכת האמבטיה
אני מבטיח לכם דם ודמעות
ומלה שלי זו מלה,
ואם אני מבטיח לכם דם ודמעות,
אז כולם יודעים שזה דם ודמעות,
שלא לדבר על זיעה.
          ["ההבטחה", מלכת אמבטיה]
 
 Je vous promets du sang et des larmes
Et je tiens parole
Si je vous promets du sang et des larmes,
C'est clair que c'est du sang et des larmes
Sans parler de la sueur.
"La promesse", La reine de la salle de bain
 
¹      מות יצחק–  שיר המקהלה
פסוקים מהתנ"ך שהם ידועים לכל ישראלי. הקהל הצרפתי אינו מכיר את התנ"ך בעל פה ובכל זאת התחושה צריכה לעבור.
השוואתי תרגומים שונים ובחרתי מה שבחרתי משיקולים של משקל (אם לא חריזה).
 לסיכום: מתרגם מחזות חייב להיות ער לייחודיות מדיום התיאטרון ואף "להעלות את ההצגה על ראש שמחתו", כלומר לקבל שהטקסט – עליו הוא עובד – אינו הדבר הראשון במעלה, ולעתים הבמאי לא יראה אותו כ"קדוש" אם הוא לא קולע לרצונו. עליו לעשות עבודת מחקר לא פשוטה, ולהטמיע אותה בתרגומו.

4) דיוק הלשון ומילים טעונות (תקציר הרצאה שניתנה ע"י פביאן ברגמן בכנס אגודת המתרגמים בחיפה בפברואר 2009)
 אנו מודעים היטב כי תרגום – כל תרגום – חייב להיות מדויק ומהותו להעביר בצורה נאמנה ככל האפשר לשפה אליה אנו מתרגמים את מה שהכותב ביקש להעביר בשפתו.
אנו גם מכירים את הקושי להעביר מושגים או רעיונות "תלויי תרבות" לשפה אחרת, והתמודדות עם האתגר מהווה ללא ספק פן יצירתי של עבודתנו. 
אנו, המתרגמים, גם יודעים מנסיון עד כמה כתיבה לא ברורה, שפה לא תקנית (טקסט לא ערוך) ואף העדר סימני פיסוק או סימני פיסוק שגויים מקשים על מלאכת התרגום.
לרוב, אותו ליקוי נובע מרשלנות או מחוסר כישרון של הכותב. אך קורה כי בחירה במילים או בביטויים לא מדויקים או לא נכונים הינה מודעת ורצונית כי הערפול או בלבול המושגים מסייע "להעביר את מסר הדרוש" כשהעניין "טעון" באופן כללי ו"טעון פוליטי" בפרט.
המתרגם – לאחר שהצליח להבין את כוונת הכותב – צריך אז להתמודד עם קושי נוסף והוא: האם לנקוט אף הוא לשון מעורפלת או דו משמעית, העשויה להעצים את חוסר בהירות הטקסט, או להטות את הבנת הקורא בשל אסוציאציות אוטומטיות הקשורות ברקע תרבותי שונה ? או להעדיף את המובנות ולהשתמש במושג שונה בעל מטען "ניטראלי" (אם יש דבר כזה) או על כל פנים אחר?
ההרצאה תנסה, בעזרת דוגמאות, להתמודד עם השאלה: האם תרגום "נאמן" אינו לפעמים זה ש"בוגד" בכוונת הכותב.

5) תרגום בארבע ידיים
תרגום משותף הוא דבר נדיר. ועם זה, התופעה ידועה משחר תולדות התרגום. הדיון על הנסיון שלי בעבודה מרתקת שעשיתי יחד עם לנה ערבה נובוטנה בתרגום לצרפתית של הספר "לכתוב בצילו של קפקא". דיון על האתגר שמציב התרגום בשניים.

7) בחירת שם לעסק
לעיתים, שואלים אותי על פשר המספר 71  בשם  החברה שלי "תרגום 71". הרי ברור כי כל אות וכל סימן המתנוסס  בשם של חברה כלשהי נושא משמעות, והוא בבחינה סוף מעשה מחשבה תחילה. כפי שהורים מתלבטים ומתחבטים במתן שם לילד שנולד להם, כך שוקל בעל עסק שיקולים רבים בבואו לתת שם לעסק שלו. השם צריך לייצג את עיסוקו, לשקף השקפה עולמו, לבטא את אישיותו ולגלם ערך מוסף ייחודי לו ולאופן עבודתו.
המספר 71 אינו מסמן שנת לידה או תאריך עלייה שלי, והוא אינו מבטא פרט ביוגרפי . בכל זאת, הוא אינו מספר סתמי, ואני מבקשת להעביר דרכו מסר. כשאני נשאלת על פשרו, אני משיבה "71 בא אחר 70. ומהו "תרגום השבעים"?    
יודעי דבר יודעים כי תרגום השבעים הוא השם שניתן לתרגום התורה ליונית בשלהי המאה השניה לפנה"ס, שהיה למעשה התרגום הראשון לספר תנ"כי כלשהו. מאוחר יותר נתרחב השם והוכללו בו התרגומים היווניים לכלל ספרי המקרא, וכן לחיבורים נוספים שאינם נכללים בקאנון העברי. תרגום השבעים הוא במקורו תרגום שנעשה על ידי יהודים, עבור יהודי אלכסנדריה, ששפתם באותם ימים הייתה יוונית. סיפור מפורט על התהוות התרגום נמצא במקור חיצוני בשם "איגרת אריסטיאס". סיפור זה, שגרסות שונות שלו מופיעות גם במקורות התלמודיים (מגילה ט, א, ועוד), מספר על שבעים זקנים יהודים, שהוזמנו לאלכסנדריה על ידי המלך תלמי השני כדי לתרגם את התורה, לצורך צירופה לספרייה הגדולה באלכסנדריה. על פי הסיפור, מופיע מעשה התרגום כנס כי הזקנים, באופן פלאי (ובלתי אפשרי), תרגמו את התורה באופן זהה זה לזה.
אני אכן מבקשת להירשם כממשיכת מסורת התרגום המפוארת של כתבי עמנו, אני שואפת לאותה מצוינות ללא עוררין, ואני מתמודדת עם כל העושר תרבותי שהעברית מקפלת בתוכה, מ"ארון הספרים היהודי" ועד לסלנג עכשווי. ואם אין כל זה נהיר לכל אחד ואחד, תגובת הסקרנים ששמעו את ההסבר מעידה כי אכן באו על סיפוקם. וממילא, לכל השאר, זה מצלצל כמותג אופנתי, ואותה ספרה עתירת משמעות שאני מבקשת להזדהות איתה, אם אינה מוסיפה, בודאי אינה גורעת מאומה.

חזרה לעמוד ראשי (כפתורים לבחירת שפה)
E